לאחרונה מתפרסמים דיווחים רבים בתקשורת על זקנים עריריים שמתים לבד בביתם ודבר מותם מתגלה לאחר זמן רב ובמקרה. מדובר בתופעה מדאיגה שהתרחבה בתקופת מגפת הקורונה ואסור לנו כחברה להישאר כלפיה אדישים.
אנשים עריריים בכלל וזקנים עריריים בפרט הגרים לבד בביתם, נאלצים בדרך כלל לדאוג בעצמם לצרכיהם הבסיסיים החל מקניית מזון ותרופות וכלה בתשלומים עבור השירותים שאותם הם צורכים. אך כשמצבם התפקודי ירוד הם אינם יכולים לדאוג לצרכיהם, מצבם הבריאותי והנפשי מידרדר וללא עזרה – הם עלולים למות מבלי שאיש ישים לב לכך.
על פי נתוני זק"א שהתפרסמו לאחרונה, מדובר בתופעה רחבת היקף. כ-100 גברים ונשים עריריים נפטרים מדי שנה בבתיהם ונמצאים במקרה לאחר מספר ימים ואפילו שבועות. בארבע השנים האחרונות יש עלייה במספר הנפטרים ובתקופת קורונה, במהלך שלושה חודשים, הייתה עלייה חדה אף יותר של כ-47% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד ו-65 עריריים נפטרו לבד בביתם.
אחת הסיבות לעלייה במקרי מוות של זקנים עריריים בבתיהם בתקופת קורונה קשורה לבידוד הארוך שנכפה עליהם. מחקרים הוכיחו כי לבידוד יש השפעה קריטית על מצבם הנפשי של האנשים והזקן הופך לפגיע יותר מכיוון שהוא אינו נמצא תחת עיניהם של המערכות החברתיות הפורמליות והבלתי פורמליות. בהקשר לכך, רופאים מעידים כי במהלך תקופת קורונה על אף שלא נפגשו פיזית עם מטופליהם, הם קיבלו דיווחים על ירידה במצבם הבריאותי, התפקודי והנפשי. אי נטילת תרופות, תזונה לקויה, בדידות, העדר תמיכה משפחתית ודיכאון עלולים בסופו של דבר לגרום למותם של הזקנים העריריים. ומאחר שיש להניח שמגפת הקורונה תמשיך ללוות אותנו עוד חודשים רבים הבעיה הופכת לאקוטית ודורשת התייחסות מיידית.
פרופיל הזקן הערירי אינו אחיד. ישנם זקנים שאין להם קרובי משפחה כלל ויש כאלה שיש להם משפחה אך היא לא דואגת להם בשל סיבות כאלה ואחרות. לכן אסור להשאיר את הטיפול והאחריות על משפחת הזקן לבדה או להסתמך על תמיכה מקרית של שכנים. על רשויות הרווחה, הבריאות והסיעוד לקחת אחריות מרכזית על הטיפול באותם זקנים.
בחירום כמו בשגרה, מערכות הבריאות, הרווחה, הסיעוד והרשויות המקומיות מחויבות לדאוג לזקנים העריריים. עליהן לספק להם את השירותים החיוניים כמו מזון, תרופות, תמיכה נפשית ופעילות חברתית וזאת ביחד עם פיקוח ומעקב. כך לדוגמה מרכזי היום שמפעילות העמותות ברשויות המקומיות הם פתרון מיטבי עבור אותם זקנים. מרכזי היום נותנים להם הזדמנות לצאת מהבית ולקבל טיפול מקצועי, ליהנות ממפגש חברתי ומפעילויות ספורט ופנאי. נכון להיום, מרכזי היום גם מסייעים לזקנים להשתקם מבחינה תפקודית ונפשית לאחר תקופת הסגר הממושך שנכפתה עליהם בשל קורונה.
בנוסף לכך, על המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות לאתר כל זקן ערירי שזקוק לסיוע ולתמיכה ולספק לו את הטיפול והשירותים המותאמים לו. כמו כן, לביטוח הלאומי יש אחריות למיצוי הזכויות של הזקן בהתאם לחוק הסיעוד ועל קופות החולים להעניק את הטיפול הבריאותי והנפשי.
חייבים למגר את תופעת המוות של זקנים עריריים לבד בביתם. מחויבותנו כחברה מוסרית לדאוג לזקנים לכבד אותם בחייהם ובמותם.
*הכותב הוא פרופ' יצחק בריק, יו"ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה
