דוח מבקר המדינה הוא כתב אשמה חמור נגד הממשלה ונגד רשות המים. הדיון אינו נובע מהבצורת בלבד אלא ממשבר מתמשך בניהול משק המים בישראל.
הדו"ח מהווה מחמאה לחקלאים שהשכילו להסב חלק נרחב מהחקלאות לשימוש במי קולחין אך המדינה לא נערכה לאירוע שהיה צפוי מראש.
עשרות מיליוני מ״ק מים נשפכים לים מדי שנה משום שאין תשתיות ואין מי שייקח אותם. רשות המים והביוב מתנהלת כאילו היא אינה רשות המים לחקלאות ולרשות אין את היכולות הנדרשות להתמודד עם האתגרים הקיימים. לכן נולד תיקון 31 , יוזמה מהשטח שחייבים לקדם וליישם.
יש דוחות מבקר מדינה אבל ההמלצות אינן מיושמות והבצורת רק מחריפה את הכשלים. בזכות מי הקולחין וההתפלה היינו אמורים לעבור את האירוע הנוכחי בצורה שונה לחלוטין. יש לשנות את המבנה של רשות המים ולהכניס לשיקולים את צורכי החקלאים.
החוק מחייב הקמת מועצת מים להתייעצות , דבר שלא מתקיים בפועל. בלי מים אין קיום ושאלת חלוקת המשאבים היא קריטית. אני קורא למבקר המדינה לבדוק מה מהמלצות העבר יושם ומה לא.
הגיע הזמן לקבל החלטות אמיצות גם מול התנגדויות. אגודות המים רוצות לספק מים לחקלאות אך לא בתנאים הנוכחיים. לא יוקמו מתקנים חדשים כל עוד אין ודאות מי ייקח את המים. מי הקולחין צריכים להימכר במחיר עלות – עמדה שנתמכת בידי שר החקלאות אבי דיכטר וקודמו אלון שוסטר וכפי שנקבע בתיקון 31. עכשיו הגיע הזמן ליישם!
אין לראש רשות המים יועץ בתחום החקלאות וזהו כשל חמור נוסף.
לסיכום, הדיון הזה חייב להיות קו פרשת המים – מכאן עלינו לצאת לשורת פעולות ממשיות לשינוי המדיניות ולהבטחת ביטחון המים והחקלאות בישראל.
